עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
עצב  (2)
בדידות  (1)
דיכאון  (1)
כאב  (1)
פחד  (1)
ארכיון
יולי 2018  (2)
לפחות קמתי אופטימית (למרות שזה כבר השתנה)
11/07/2018 12:00
מיואשת
דיכאון, עצב
היום קמתי אופטימית. חשבתי לעצמי - אסע לבנק ואנסה להגיע איתם לאיזשהו הסדר, הרי בטוח יש מה לעשות, בטוח הם מבינים שסכום מינימלי לשלם לקופ"ח ולפלאפון אני צריכה ואיך אפשר בלי אשראי. לא רוצה להוציא כסף, לא רוצה כלום רק לשלם מה שחייב (איך אפשר למצוא עבודה בלי פלאפון??). אז נסעתי לבנק והבנקאית הייתה ממש נחמדה ואמרה "אין מה לעשות". תודה באמת, בשביל זה באתי עד לכאן?? ניסיתי להסביר את המצב ולנסות לדבר איתה ועם המנהלת וכלום לא עזר. פעם ראשונה שאני במינוס יותר מעשר שנים שאני אצלם ואי אפשר לעשות כלום. כמובן שהאופטימיות שלי הלכה. חזרתי הביתה, התיישבתי ליד המחשב כדי לשלוח עוד קורות חיים. כבר שלחתי כל כך הרבה שאין לי יותר מידי תקווה. איך לעזאזל מחפשים עבודה?? תמיד בטלוויזיה זה נראה כזה פשוט, הולכים למלא ראיונות ובאיזשהו מקום זה מצליח. האמת היא שלא הלכתי לראיון אחד, אף אחד לא מזמן אותי. כנראה שאני עד כדי כך לא שווה שאפילו לראיון לא קוראים לי.. ייאוש, באמת ייאוש. הכי גרוע שהמעט אנשים שיש סביבי דואגים באופן קבוע להוריד לי את הביטחון ככה שאני כבר לא בטוחה שגם אם יזמנו אותי לראיון זה ילך. 
אוף עם החיים האלה!! זה כל כך לא הוגן! רוב האנשים בגילי עם משפחה, בית עבודה ולי אין כלום פשוט כלום. פעם מישהו אמר לי שהכל תלוי רק בנו ואנחנו אחראים למציאות שלנו. אז מה זה אומר עלי? מה בסך הכל אני רוצה עכשיו? מקום לעבוד ולפרנס את עצמי בכבוד. זה בקשה כזאת גדולה?!  כמה עוד קורות חיים אני אשלח סתם ? אני כבר די בטוחה שאני ממחזרת ושולחת לאותם מקומות.
יש תוכנית בטלוויזיה שנקראת "היום בעוד שנה". יש לאנשים מטרה כלשהי שהם רוצים לעמוד בה תוך שנה. הסתכלתי וחשבתי לעצמי שאפילו אין לי מטרה, אני לא רואה את עצמי עוד כל כך הרבה זמן כי אם המצב ימשך ככה אלוהים יודע איפה אהיה עוד שנה.. אני רוצה לראות את עצמי עוד חודש עובדת אבל בתכלס, על מי אני עובדת? כבר כמה חודשים שזו המטרה שלי ואיך לומר זאת, לא ממש עמדתי בה.
הדבר היחיד שיש לי כרגע לפרוק כעס וכאב זה בכתיבה באינטרנט שלרוב האנשים יש משפחה וחברים בשביל זה.
בקיצור, קמתי אופטימית, ואני כבר ממש ממש אבל ממש לא אופטימית!
0 תגובות
איך ממשיכים מכאן?!
08/07/2018 08:35
מיואשת
כאב, עצב, פחד, בדידות
הגעתי לתחתית שבתחתית. כן כן, מיואשת ברמות.
לא מצליחה לאסוף את עצמי ולהמשיך הלאה לא משנה כמה אני מנסה. אין לי עבודה, חברים והמשפחה רק יורדת עלי, אני בת 30++ רווקה בלי ילדים והאמת אף פעם לא היה לי בן זוג (פתאטית כבר אמרנו..) והדובדבן- חברת האשראי ביטלה לי את הכרטיס ואין לי אפילו איך לשלם חשבון לקופת חולים ולטלפון, גם לא תשלום של 30 שח.
אני מחפשת עבודה כבר הרבה זמן ואף אחד לא חוזר אלי, ניסיתי דרך החברות עצמן, אתרים למציאת עבודה, חברות משאבי אנוש וכלום. לא יודעת מה לעשות.. אין לי עם מי לדבר, כל מי שאני מכירה רק שופט אותי ומוריד אותי וכל שיחה כזאת מחזירה אותי 20 צעדים אחורה.  
אין לי כוח לקום בבוקר. מנסה לעשות מדיטציה ומחשבות חיוביות, מנסה להגיד לעצמי שזו רק תקופה קשה והכל יעבור אבל כמה עוד אפשר! כמה אפשר להמשיך שרק בועטים בי, שכל ציפייה ותקווה נגוזה והאמת שפשוט כבר אין לי באמת תקוות..
מיואשת פשוט מיואשת ולא יודעת איך להמשיך הלאה או אם בכלל יש בשביל מה..
3 תגובות